Home » על איך נחלצנו ממבוי סתום במשא ומתן
פנו אלינו לגישור שתי אחיות המסוכסכות סביב ירושת ההורים. לפני כעשור נפטרה האם ובעודה על ערש דווי השביעה האם את האחות הצעירה שהיא תטפל ותסעד את האבא, ואכן כך היה. במשך עשור טיפלה הבת הצעירה, היא ומשפחתה (בעל ושלושה ילדים) במסירות אין קץ באבא, שמצבו במהלך השנים הלך והדרדר עד שהפך סיעודי ולפני כשנתיים נפטר. לצורך טיפול מיטבי באבא עברה האחות הצעירה עם משפחתה להתגורר בביתו של האב. את הבית בו התגוררו השכירו וכל הוצאות הטיפול באבא וגם הוצאות המשפחה כולה שולמו לאורך השנים מחשבונו של האב, בידיעה והסכמה של האחות הגדולה. גם כיום ממשיכה האחות הצעירה להתגורר בביתו של האב. על פי הצוואה שהותיר האב יורשות שתי האחיות את הבית בחלקים שווים. האחות הצעירה מספרת לנו שלאורך השנים ייחלה לעזרה של האחות הגדולה, ביקשה לא פעם שתחלוק איתה בעול אבל נענתה תמיד שאפשר וצריך למצוא לאבא סידור במוסד דבר שלא היה מקובל עליה וגם לא תאם להבנתה את צוואתה של האימא.
האחות הגדולה היא אם חד הורית, מתגוררת בצפון הרחוק, מכהנת בתפקיד בכיר בחברה עסקית ונדרשת לנסיעות לחו”ל לעיתים קרובות. בשנים המדוברות הגיעה מדי פעם לבקר את האבא והייתה מעודכנת לגבי מצבו הרפואי והנפשי, אבל לא יכולה הייתה לקחת חלק יותר פעיל או שווה בטיפול בו. היא מספרת לנו שקיבלה בהבנה ונתנה את הסכמתה לכך שאחותה הצעירה ומשפחתה “חיה על חשבון” האבא, בעודה חוסכת את דמי השכירות על הבית שלה. עמדתה לאורך השנים הייתה שניתן למצוא לאבא טיפול טוב ומסור במוסד מצוין או בהעסקה של עובד זר ובכך להקל על האחות הצעירה ואולם זו הייתה הבחירה של האחות הצעירה, בחירה שרווחים כלכליים בצידה. היא מספרת לנו שגם כיום, שנתיים לאחר פטירתו של האב, מתגוררת האחות בבית האב, שחציו שייך לה על פי הצוואה, היא אינה דורשת שכר דירה עבור השימוש בדירה אך מבקשת להסדיר את זכויותיה בנכס.
האחיות הגיעו אלינו כשהן בנתק כמעט מוחלט למעט חילופי מיילים ענייניים. גם הילדים של שתיהן כבר מודעים למתח בין שתי המשפחות ומגיבים בצער על כך. נושא הסכסוך הוא קיום צו הצוואה. האחות הצעירה טוענת שמגיעה לה כל הדירה למרות האמור בצוואה, כפיצוי והכרה במחירים הכבדים בהם נשאה היא ומשפחתה כולה בשנים בהם התמסרו לטיפול באב. לדבריה קיבלה ייעוץ משפטי שניתן יהיה לתקוף את הצוואה ברוח זו בבית המשפט.
האחות הגדולה טוענת מצידה כי הפיצוי וההכרה ניתנו כבר לאורך השנים מחשבונו של האבא, כולל שיפוץ שנעשה בבית מאותו חשבון. עמדתה היא שכיום יש להסדיר את רישום הבית על שם שתיהן בחלקים שווים ובמידה והאחות הצעירה מבקשת להמשיך ולהתגורר בבית היא מתבקשת לשלם לה דמי שכירות עבור השימוש בחלק שלה. לפי ייעוץ משפטי שקיבלה קיום הצוואה ככתבה וכלשונה מובטח.
תהליך הגישור: (גישור בצמד)
בתחילה קיימנו פגישות קלט נפרדות, ראשונה עם האחות הצעירה ושנייה עם האחות הגדולה. בהמשך נערכו שתי פגישות משותפות במהלכן סיפרו האחיות כל אחת את הסיפור מנקודת מבטה, עלו וצפו רגשות עזים, כעסים, האשמות הדדיות אבל גם רצון משותף להסדרת הירושה ובעיקר חידוש הקשר. החל להסתמן כיוון לפתרון לפיו תרכוש האחות הצעירה את חלקה בבית של האחות הבכורה ואולם עדיין נותרו פערים גדולים בשתי סוגיות: הסכמה על ערכו של הבית וקביעת חלקה של האחות הגדולה בנכס האם 50% או פחות מכך. בתום הפגישה המשותפת השנייה יעצנו לאחיות להתייעץ עם עורך דין על מנת ללמוד על מצבן המשפטי בסוגיות אלה.
לפגישה המשותפת השלישית הגיעו האחיות טעונות מאוד ומבוצרות בעמדות שלהן. הנתק ביניהן החריף ואין כל קשר או תקשורת ביניהן. למרות התקדמות מה בפגישות הקודמות נראה היה הפעם שפניהן של האחיות לבית המשפט. לדבריהן כל אחת מהן התייעצה עם עורך דין מטעמה. האחות הצעירה קיבלה ייעוץ שטובים סיכוייה לתקוף את הצוואה בבית המשפט ולזכות ביותר מ 50% מערך הדירה של האבא ואילו האחות הגדולה קיבלה ייעוץ שאין שום סיכוי למהלך כזה וכי הצוואה תקוים ככתבה וכלשונה.השיח בחדר הסלים והפך קולני ופוגעני. בשלב מסוים מבקשת האחות הצעירה לשתף אותנו בפגישה נפרדת במידע אישי רגיש ביותר. אנחנו מקיימים את הפגישה הפרטית ובסיומה מעריכים כי למידע החדש אמנם אין משמעות משפטית ולא בהכרח יסייע לקידום פתרונות ואולם יש לו חשיבות קריטית לחידוש הקשר בין האחיות. אנחנו מציעים לאחות הצעירה לשתף את אחותה במידע החדש ולעשות זאת כשרק שתיהן יושבות יחד בחדר הגישור.
עזבנו את החדר והותרנו אותן לנהל את השיחה. בתחילה נשמעו מהחדר קולות רמים של ויכוח סוער וכעוס. לאט לאט שמענו מהמקום בו המתנו שהרוחות נרגעות ומתנהלת שיחה רגועה יותר. אחרי חצי שעה הצצנו ושאלנו מה נשמע והאחיות ביקשו זמן נוסף. כעבור שעה נפתחה הדלת והתבשרנו על פריצת דרך. האחיות היו מחויכות ומותשות. הן הסכימו על הערכת שמאי ועל נוסחה לרכישת חלקה של האחות הגדולה בהפחתה של סכום מסוים שיבטא הכרה בעשר השנים שהקדישה האחות הצעירה לטיפול באב.
אין לנו ספק שעוד נותרה דרך ארוכה בגישור הזה ואולם עם סיום המפגש אמרה לנו האחות הגדולה בהקלה “אנחנו נמצאות עכשיו במקום אחר לגמרי מהיכן שהיינו לפני שעתיים”.
ללמדנו:
שלעיתים, בעיתוי הנכון, בשלב של תקיעות ומבוי סתום בתהליך, יש מקום למגשרים להשאיר את הצדדים לשיחה אינטימית ללא נוכחותם. חדר הגישור ממשיך לשמש להם מרחב הכלה בטוח ומוגן ואם זיהינו בשלות לכך, סיכוי טוב שבכוחות עצמם יגיעו לפריצת דרך.
כלי נגישות
